השנה הזו עם הכאב הבלתי נסבל הזה שהיא מביאה ללב שלנו משאירה אותי עם הרווח שבין המילים. זה לא שלא מתרוצצות ומתנגשות מילים רבות ומחשבות כאלו ואחרות אופטימיות פסימיות מבוהלות מאמינות. כל אחת רוצה תשומת לב אבל הן לא מצליחות להשאר זמן מספיק כדי להרשם ולהסתדר ולהתארגן לידי בשורה. ועל כן כמעט שלא כתבתי דבר בשנה הזו בעיקר שתקתי. רואה איך ענני האמונות מתפזרות ואי הידיעה גדל. ובזמן הה הסטודיו ותהליכי הציור הפראי והקונסטלציות היו עוגן גם בעבורי וגם בעבור אחרים. לא לתת למציאות לבלבל אותנו. להכנס לאיזור שאינו משחק עם חוקי המשחק של ןהמציאות הסדורה. כמה שקט יש שם, כמה אפשרות להטען בכוחות. הצבעים הצורות הקווים מביאים איתם את הדמעות ואחריהם יש רוגע והרפייה ומתחילה לחלחל שמחה גם בתוך המלחמה הזו האיומה.
Comments