קפסולת זמן : קונסטלציה משפחתית והילד הפנימי

דמיינו לרגע קפסולת זמן קבורה עמוק בתוך הגוף והנפש שלנו. זו אינה קפסולה פיזית, אלא מטפורה למקום שבו טראומות מן העבר, קפואות בזמן, מאוחסנות. הטראומות האלו, כמו שרידים מעידן אחר, נשמרות באחיזת הקרח של תת-המודע, וממתינות לרגע שבו יוכלו להפשיר ולשחרר את האנרגיה הכלואה בתוכן.

כאשר אנחנו חווים טראומה – בין אם זו פגיעה מילדות או משבר בבגרות – הנפש שלנו משתמשת במנגנוני הגנה כדי להגן עלינו מהעומס הרגשי העצום של האירוע. מנגנון ההגנה הזה דומה לאיטום הטראומה בתוך קפסולת זמן. אנחנו קוברים אותה עמוק, רחוק מהעין ולעיתים גם רחוק מהמודעות שלנו.

הטראומה הקפואה נשארת רדומה, כמו דרקון ישן שממתין להתעורר. ומשפיעה באופן סמוי על חיינו, על המחשבות שלנו, הרגשות, וההתנהגויות שלנו, לעיתים מבלי שנבין זאת במלואו. האנרגיה שהייתה כלואה בטראומה הזאת הופכת ללא נגישה עבורנו, כאילו נאטמה.

וכאן נמצא הקסם – וגם האתגר. כי בתוך אותה קפסולה טמון אוצר אנרגטי שהוטבע בזמן הקיפסול .

בעזרת תהליך הקונסטלציה המשפחתית אנחנו יכולים להתקרב בעדינות לשם, לפרום ולעבד קפסולות שכאלו, אנחנו מתחילים להפשיר את קפסולת הזמן הקפואה. ממש כמו להפשיר בעדינות פסל עשוי קרח שמקיף אוצר עתיק. כאשר אנחנו נפגשים בעדינות עם הרגשות והזיכרונות שלנו, אנחנו מתחילים לשחרר את האנרגיה שנכלאה שם במשך זמן רב.

בקונסטלציה אנחנו עושים זאת על ידי נציגים או ייצוגים וכך נשמר מרחק בטוח. ביני ובין הדבר.

קפסולות זמן קפואות עוברות אלינו גם בירושה מהשושלת המשפחתית שלנו. אותם אירועים בעבר שלא עברו עיבוד ולא קבלו הכרה אחורה בדורות עוברות אלינו באופן מסתורי בDNA הרגשי ומשפיעות על חיינו. בתוך סשן קונסטלציה מתגלה ההקשר המערכתי הרחב , מתגלה המקור שנמצא אחורה בדורות לדפוס/ טראומה שהופיע בחיינו.

השחרור הזה אינו תמיד פשוט. אך הוא שווהאת זה כי ככל שהטראומה עוברת עיבוד, האנרגיה שהייתה כלואה בה מתחילה לזרום מחדש. האנרגיה החדשה הזו היא כמו מעיין של חיוניות. היא יכולה להתבטא ביצירתיות מוגברת, בתחושת עצמיות עמוקה יותר וביכולת רבה יותר לשמוח ולהתחבר. זה כאילו נגענו במאגר של כוח חיים שהיה חסום עבורנו.

התהליך אינו קווי. הוא דומה יותר לספירלה, שבה אנחנו חוזרים ועובדים על היבטים שונים של הטראומה ככל שאנחנו ממשיכים לגדול ולהחלים. אבל עם כל שכבה שאנחנו חושפים, אנחנו נעשים שלמים יותר, נוכחים יותר ומחוברים יותר לעצמנו האותנטיים.

ילדה פנימית חופשיה

במסע הזה של הפשרת קפסולת הזמן , אנחנו מוצאים לא רק ריפוי, אלא גם תחושת חירות עמוקה. האנרגיה שפעם הייתה כלואה הופכת זמינה עבורנו כדי ליצור, לאהוב ולחיות במלואנו. זהו עדות לכוחו של הרוח האנושית ולכוחם של התבוננות פנימית וחקר רגשי.