להיכנס פנימה ולמצוא חירות

להיכנס פנימה למצוא חירות

ליל הסדר המתקרב ובייחוד השנה מעורר בי ואני משערת שגם בכם הרבה תחושות ומחשבות. שחרר את עמי ! נשמעים הקולות בכל הכיכרות כבר חודשים רבים ובחודש האחרון ביתר שאת.

כמה יקר ומתוק היה החג הזה בילדותי, ערב בו אני חוגגת את יום הולדתי.

שנה אחר שנה הינו פוסעים ברחובות שכונת קרית משה שבירושלים רחוצים ולבושים לבן, וסביבנו הריח המיוחד של הזמן הזה נישא באוויר. מגיעים לדירתם הקטנה של שלמה וטובה הוריה של זהבה דודתי. כל המשפחה המורחבת הייתה מתאספת ללא שאלה סביב השולחן הארוך ושלמה בקולו הפיוטי היה שר את ההגדה מתחילתה ועד סופה וסביב השולחן היו נשמעים צחקוקי הילדים והבדיחות שמוחזרו משנה שעברה. כמה שקט היה בחזרתיות המעגלית הזו, שנה אחר שנה. שורשים שיכלו להשריש באדמה הזו שלא הייתה מולדתם של אף אחד מהסבים/סבתות. ההגדה הייתה אדמה שחיברה אותנו לקולות רחוקים של ההיסטוריה שבה יצאנו כולנו העבריים אל המעבר. 

עם פטירתם של סבי וסבתי ופטרתו של שלמה ואחריו פטרתה של זהבה דודתי האהובה חדל להתקיים החג במתכונתו היפה ההיא. ילדי לא זכו לאותה חווית חג אפופה בהדרת קודש. בשנים האחרונות החלטתי להרים את הכפפה תוך שאני קוראת לאבותי הקדמונים לתמוך בי ולתת לי השראה. וכשאני מקריאה בהגדה שלמה מגיע אלי בכבודו ובעצמו ומנגן לי דרך שפתי את הניגון ההוא עם השירה ההיא.   

כבר אז כילדה צעירה הייתי יושבת לצד השולחן ומביטה על הדורות השונים, הרגשתי בבטן שזו לא רק היסטוריה עתיקה שמספרים לי. לכל רגע בסיפור יציאת מצרים היה עבורי משמעות אישית עמוקה. הבנתי באיזשהו אופן בנימי נפשי את החיבור ביני ובין הלילה המיוחד הזה שבו נולדתי.. בכל שנה אני מרגישה את המיצר הזה שאני מייחלת לצאת ממנו – המייצר שמצר את תפיסת המציאות שלי ובמהלך הערב הזה אני נוגעת בחלקים ממנו בעצמי. כמו חוטים שנשלפים ויוצרים חיבור מחודש בין מי שאני היום לבין הדורות שקדמו לי.

הקבלה מלמדת על המסע הפנימי של יציאת מצרים. ההגדה אינה סיפור עם, היא לא רק סיפור על אומה שמחפשת חירות, כי אם מפה להתפתחות נפש האדם, התפתחות התודעה שלנו. מצרים היא לא רק מקום גיאוגרפי ,היא מציאות פנימית שבה אנחנו לכודים. כל אחד מאיתנו חי עם מצרים פרטית.

כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את סיפור העבר של משפחתו, את הדינמיקות שצמחו מדור לדור, את הכאב שהורגש הרבה לפני שנולדנו. אני מבינה, אחרי שנים של עבודה פנימית והבנה דרך הקונסטלציה המשפחתית, שההבנה הזאת היא חלק מהשחרור שלי. שאינו רק מתפיסת המציאות של כאן ועכשיו, אלא גם חקירה של הנטל שהעבירו לי הדורות הקודמים.

בחג הפסח אני מרגישה שאני יוצאת מעבדות לחירות, אבל לא כפי שחשבתי פעם. זה לא חופש חיצוני שמאפשר לי להיות בבטלה או כזה שפותר לי את כל הבעיות. זו תנועה פנימית, שבה אני צועדת ומבינה, בכל פעם מחדש, את מה שאני נושאת עמי.                                                   אני מרגישה איך כל שנה, כשהאור עולה בליל הסדר, אני פותחת עוד דלת פנימית. אני לא רק הולכת בעקבות הסיפור – אני הופכת להיות חלק ממנו, אני מרגישה את הדיאלוג עם ההיסטוריה שלי, עם הדורות שקדמו לי- עם הדינמיקות המשפחתיות. העבר שלי אינו שולי – הוא חלק ממני, הוא עובר דרך הגוף שלי, דרך התודעה שלי. אני לא רואה את הגלות הזו כאירוע רחוק – אני חיה אותה כל יום, בצללים של חיי, ומדי שנה אני בוחרת לראות את הדרך החוצה דרך חיבור לחלקים שלא קיבלתי. אני לא לבד במסע הזה. כל אחד מאיתנו חי בתוך מצרים האישית שלו, כל אחד מאיתנו חי את הסיפור שלו, את הפרשנות האישית למציאות. אולי יש מי שחי בעבדות לפרנסה, אולי יש מי שנמצא במאבק עם עצמו או עם עבר משפחתי שממשיך להכביד. אבל החירות האמיתית היא פנימית – היא בתודעה. כשאני מבינה את הדינמיקות האלה, כשאני מבינה את הכבלים הפנימיים שלי, אז אני מתחילה להבין את הדרך אל החירות שלי. זו לא חירות חיצונית, אלא פנימית.

והעבודה שאני עושה בריטריט, שבמרכזה שבירת תקרות זכוכית, היא בדיוק העבודה הזו – זהו הרגע שבו אני לומדת לפרוץ את הגבולות שהגבלתי את עצמי בהם, לפרוץ את הגבולות שמניע אותם פחדים ישנים, כשלמעשה אני יכולה להיות הרבה יותר. זהו רגע שבו אני יוצאת ממצרים האישית שלי ומבינה את הדרך קדימה.

וכשאני חושבת על כל זה, אני רואה שכולנו חולקים את הדרך הזו, כל אחד בדרכו, כל אחד עם הצעד האישי שלו. לא משנה מהן הדינמיקות שצפות בסדר, לא משנה איך יתנהלו השיחות עם המשפחה – פסח הוא הזמן שבו אנחנו יכולים לבחור לשחרר את הכבלים האלה, לבחור את החירות, לבחור להיות מי שאנחנו באמת. זהו הזמן שבו אנו כולנו יוצאים מהכלא הפנימי שלנו, כל אחד בדרכו, ויוצרים את הגאולה האישית והקולקטיבית.

משפחתנו בנדודים

מה קורה בקרוב?

מוזמנים עדיין להצטרף אלינו לחקור יחד את תקרות הזכוכית שלקחנו על עצמנו מתוך נאמנויות נסתרות לחברי משפחה שלנו, תקרות זכוכית למגבילות אותנו מלזהור במלוא אורנו. להתנסות בקונסטלציות טקסיות, בקונסטלציות קבוצתיות וקולקטיביות ובפתיחת דלתות לקפיצת גדילה "אל עבר המחר" בריטריט ART-REST  שמתקיים בקופנגן – תאילנד ב10/5-18/5.  בריטריט נשלב בין חופשה מפנקת בריזורט יפיפה ובין לימוד מודולה מקצועית של קונסטלציה משפחתית, נצייר, נטייל ונהנה מהאוכל והנופים היפיפיים של אי הקסם הזה. מבטיחה שיהיה בלתי נשכח.

עוד פרטים פה :

https://bit.ly/ריטריטקופנגן

ב23/6 – תפתח מודולת  "קונסטלציה משפחתית והילד הפנימי" , בבאר שבע.

5 מפגשים של 7 שעות,  אם יש לכם חברים בדרום ספרו להם על זה. זו הזדמנות להתבונן על הילדה שבתוכנו בעיניים טובות, להתחבר לזכרונות ילדות, ללפתוח פתח לתנועה של ריפוי פצעי הילדות.

ב25/6 – תפתח המודולה הזו גם אצלי בסטודיו ג'אג'ויה שבמושב מאור.

עוד פרטים על המודולה פה:

https://bit.ly/קורסקונסטלציה

כתבה אור, אחת המשתתפות בקבוצה שסיימה לאחרונה את המודולה הזו:

"מדובר היה בתהליך מעמיק ומלמד מאוד. ממפגש למפגש הרגשתי שאני חושפת ומתחברת לחלקים של הילדה הפנימית שלי שלא קיבלו מקום. זה היה משמעותי מאוד עבורי. הדרך בה עינת העבירה את המפגשים הייתה מרתקת. בבהירות ובפירוט רב היא הוליכה אותנו למסע של הכרות עם הנושא. היא הביאה תרגילים רבים ומגוונים כל שנוכל להתנסות מזוויות שונות. הרגשתי שהיה איזון בין הלמידה התיאורטית לחווייתית. במשחקיות ובסקרנות פסענו למפגש עם חלקים של הילדה הפנימית שביקשו מקום. המרחב המאפשר שעינת יצרה היה פלטפורמה נהדרת לחיבור בין המשתתפות ולתחושת בטחון. מה שממש אפשר לעשות עבודת עומק. תודה על כך."

שיהיה לנו פסח מלא בהבנה פנימית, בפתיחה של דלתות נסתרות, בשחרור אמיתי, וביכולת לראות את כל הדורות שקדמו לנו ככוחות מאוחדים, הולכים איתנו בדרך הזו של חירות.

ושכולם כולם ישובו כבר הביתה.

עינת