הילד שייך להוריו לפני שהוא מבין את עצמו כנפרד מהם. זו נקודת מוצא עמוקה מאוד. לפני שיש לילד זהות, דעה, בחירה או שפה פנימית מגובשת, יש לו קשר. הוא נולד לתוך שדה שכבר קיים לפניו: הורים, אחים, מתים, אובדנים, שתיקות, חסכים, אשמות, געגועים, חרדות, אהבות שלא התממשו. הילד לא מגיע אל עולם ניטרלי. הוא מגיע אל מערכת שיש בה תנועה, ויש בה גם מקומות שבהם התנועה נעצרה. וכיוון שהשייכות היא תנאי בסיסי לקיום שלו, הילד עושה דבר כמעט בלתי נתפס בעומק שלו: הוא מתאים את עצמו למערכת. לא רק להתנהגות של ההורים, אלא גם...

הבוקר התחיל כמו בקרים רבים לאחרונה כשהעיניים שלי בוהות במסך, קוראות שורות חדשות שאינן פוסקות. מאז המלחמה עם אירן אני לא מצליחה להיגמל....

מחשבות לקראת ליל הסדר