מפת מחשבות ורגש

הבוקר התחיל כמו בקרים רבים לאחרונה כשהעיניים שלי בוהות במסך, קוראות שורות חדשות שאינן פוסקות. מאז המלחמה עם אירן אני לא מצליחה להיגמל. התמי 4 מרתיח את עצמו, היד מפנה כלים לכיור, כל תנועה נעשית על אוטומט. בפינה של הראש יש ענן שמושך למטה ואין לי עניין לפזר אותו במילים. אני הולכת אל הסטודיו שבו מחכה לי בד, צבעים וכיסא מסתובב, מחסה קטן מפני העולם.

אני פותחת שפופרת כחולה, בלי מחשבה ומניחה צבע על הבד. ברקע, מתנגנת מוסיקה עם קטעי מילים, אני מאפשרת להם לטפטף לתוך הציור. שברי מחשבות נודדים אל השיחה עם הצעיר שהתקשר מהמחנה לקבל חיבוק וירטואלי ולהתלונן על החום, אל ההודעה הארוכה שחברה שלחה לי בערב, טוקיו ששרטה את הדלת כניסה , סיר מרק הקוסקוס שרוחש על האש. צבע אדום מגיע מתערבב בירוק כהה ויוצר בוץ יפהפה. אני נזכרת בידיים הרחבות של סבתא לוטה מערבבות בצק. קיבלתי אותן ממנה בירושה. גם את האהבה לבצק. רסיסים שמתחברים. אני מחליפה את המכחול בעיפרון, מציירת קווים דקים, כאילו מחברת בין נקודות בגוף. מבט חטוף בטלפון, הודעה נוספת, משב רוח שעובר מבעד לחלון. יד אחת מנגבת דמעה קטנה שלא ברור מאיפה הגיעה, היד השנייה ממשיכה לצייר. צורה שמזכירה חיה מופיעה על הקנבס, אולי צבי, אני חושבת על הקרניים היפות שלו ועל העיניים שיש בהן עדינות מחמירת לב. נוצר בינינו מבט שמזכיר לי שמקומות עדינים ופרועים יכולים לחיות יחד, אח"כ הוא נעלם. במקומו הופיעו ציפורים.

אני קמה לשפוך את המים המלוכלכים, עוצרת לרגע במטבחון ומציצה מהחלון הקטן על הגינה הפראית והיפה שלנו. נהנת לראות את ענפי עץ החרוב שהתעצם כל כך. מניחה לכתמי צבע להתייבש. כשאני חוזרת, אני מופתעת ממה שרואה: מפת תחושות שמתארת בוקר אחד באווירה הדחוסה של הימים הללו ריחות, צלילים, זיכרונות ותחושת הכבדות שמקבלת כאן גוון אחר. נשימה נוספת שמרשה לעצמה להכנס ולצאת, ורגע שבו הצבעים מצליחים להחזיק את כל מה שאין לי מילים לתאר.

מפת מחשבות מבוקר אחר.. זו של היום מחכה לשכבה שנייה