אומנות השירבוט

יושבת מול קהל רב גילאי, 20 אנשים מרחבי העולם- גרמנים, בריטים, אמריקאים, אוסטרלים,

אוסטרי אחד, שתי בחורות מצרפת, זוג הודי, קוריאנית, וכמה ישראלים פזורים כפתיתי שלג בחבורה

(שלג? תרגיעו, תרגיעו.. קופנגן..פשוט אווירת הכריסמס פה מורגשת חזק)

נותנת מעט קווי יסוד לתהליך (מבסוטה על עצמי שמצליחה להעביר את הרעיונות לאנגלית).

מתבוננת עליהם מציירים. רובם לא זוכרים את הפעם האחרונה שעשו את זה.

ככל שהזמן חולף יש תחושה שהכל סביב נהיה הרבה יותר שקט ואיטי.

המוסיקה שמתנגנת ברקע נעה בין האנשים. לאט לאט הם נכנסים לזמן חלום. למדתי עם השנים להתערב כמה שפחות. לתת מקום ללא כלום להתרחש בתוכם - מתוך הכלום הזה קורים קסמים.

החדר כולו מרגיש אפוף אנרגיה של שלווה עמוקה אחד מהבחורים המבוגרים יותר מידי פעם צוחק בקול.

זמן הציור מסתיים ואנחנו חוזרים לשבת במעגל. כל אחד אוחז בציור שלו.

אני מופתעת בכל פעם מחדש מכמה שכל הציורים יפים. חלקם סיפורי מסע, חלקם סימני דרך מקודדים לעתיד, חלקם כקעקועים.

משהו משתף ששמע בקול רם וצורם לאורך כל החלק הראשון משפטים מקטינים שקוראים לו לוותר, להפסיק, שהוא מצייר נורא, שזה לא מדויק, שזה לא כמו שהוא רצה שיצא.. הוא הצליח למרות הקולות לקחת נשימה ולהמשיך ושפתאום היה שקט מאוד עמוק ושעה של ציור עברה בלי שהוא שם לב. השכל השתתק. הבחור המצחקק סיפר שיצא לו צחוק בלי שליטה. בכל פעם שקלט כמה הוא נהנה מפעולה שהוא מעולם לא עושה (או לפחות לא זוכר… ) מבסוטה שאני יכולה להיות צופה ועדה לזה.

שמחה על השעור שאני לומדת עכשיו - לפשט ולהקליל את התהליכים שאני מעבירה. תענוג של הפשטות.

קופנגן, תודה.

במרץ אני אנחה פה בקופנגן ריטריט מיוחד של ציור, יצירה וחקירה פנימית

מוזמנים םלהכנס ולקרוא עוד..

http://bit.ly/wakeup-jajoya