ילדה עם המון פוטנציאל הייתי ילדה עם המון פוטנציאל שאהבה לבהות בתקרה - לחלום חלומות ולצייר
כששאלו אותנו בכתה ח' מה נרצה להיות כשנגדל , אמרתי
שאני רוצה לעשות משהו שהוא לגמרי שלי. משהו שמישהו לא עשה לפני
זו הייתה איזו תחושה פנימית שממש לא הייתה ברורה לי. היו שנים הסתובבתי עם תחושה פנימית, ממש פיסית, שטמון בתוכי ידע שאני אמורה לגלות, אבל לא היה לי מושג מהו הידע הזה ואיך יתאפשר לי להגיע
אליו . כמו הבטחה עתיקה שלרגעים הייתה אמתית ובהירה ולעתים הרגישה
כמו אשליה. בגיל עשרים התחלתי במסע שלי אל עבר גילוי האוצר הפנימי הזה הוא התחיל בכלל מכאבים איומים בגב כאב שהיה לי מורה דרך מעולה. עשרים וחמש שנה שאני פוסעת כמו בני ישראל ומאמינה שהארץ המובטחת
מחכה.
יאללה - כמה דברים למדתי. דרכים מקסימות שהרחיבו את שדה ההכרה שלי
ולימדו אותי על עצמי, על העולם, על אנרגיה, על מרחבי הבית והמרחבים
הפנימיים, על הקשבה לאינטואיציה, על חיבור לרגש, וללידה, על חיבור לנשימה
ולשקט על חיבור לאדמה ..עדיין הייתה בתוכי איזו תחושה שיש משהו שעדיין
שלא הגעתי אליו ושהוא משמעותי איזושהי מתנה שיש לי לחלוק לעולם כשהייתי מקבלת מסרים הם כיוונו אותי לחזור ולצייר -
אוהו... אבל ציור מבחינתי היה מקום שהסתיים. הסתיים כי --- אמנם הייתי
מוכשרת ולמדתי בתלמה ילין אבל ברור שאומנית דגולה לא אהיה
אז מה הטעם להמשיך לעסוק באומנות
את הציור שמתי בצד ------ יחד עם כל קולות השיפוט, הביקורת , ההשוואתיות
שספגתי בלימודי האומנות. יחד עם הכאב. כשמידי כמה זמן ציירתי בכל זאת
הקולות האלו היו משפיעים עלי והפכו את תהליך הציור לתהליך שהוא חיצוני לי
.שמטרתו תועלתית ולכן אמורה למצוא חן בעיני הקהל
החיים היו טובים , לימדתי פנג שווי, ייעצתי ועיצבתי והרגשתי שאני ממשת את
עצמי. ומבפנים יחד עם הטוב שמעתי קול שמפציר בי למצוא אות
אני שמחה עליו, על הקול הזה שלא התייאש ממני ושעזר לי עמו סונאר פנימי
שיך ולחפש דרכים, טכניקות להשיט אותי אל ההרפתקה הזו ומפתחות להגיע עוד פנימה, וביתר פשטות כי לאט לאט הסדקים לשם התגלו לי. הבנתי כמה הנאה הייתה לי כילדה פשוט לצייר, איך אהבתי להפוך לכלי בידי זרם האנרגיה ואיך מהלא כלום היה נוצר לי עולם ומלואו
ראיתי איך המקום המשוחרר והטבעי החל להתכווץ כשהוא החל להימדד על ידי
העולם החיצון וכך מתוך ההבנה אפשרתי לעצמי להתחיל לצייר ממקום ראשוני
... דרך שרבוט וצבעים, בתוך הצלילים העוטפים של המוסיקה.
הרגשתי ששבתי הביתה ויחד עם ההרגשה הזו ------ כל מה שאי פעם למדתי
החל להסתדר ולהתחבר כמו פסיפס ענק ויפיפה.
והאוצר ? האוצר החל להיפתח מעצמו - הידע והריפוי שעדיין עדינים מאוד עוברים דרכי דרך הציור וההנחיה כשאני מתמסרת וסומכת כשאני נותנת לעצמי לא לדעת את התשובה וזו למידה נפלאה.
** הסדנה מתאימה לכל אישה שרוצה לחוות חוויה מיוחדת דרך ציור משחרר
מהבטן בצבע ובהפתעות נוספות מהקסמים שאספתי בדרך את האוצרות האלו אני חולקת בקורס ציור מהבטן שאני מנחה -
ואני מזמינה אתכן להצטרף- https://www.facebook.com/jajoya.art/?ref=bookmarks