היא הגיע לסטודיו לקורס ציור מהבטן. התיישבה במעגל . אישה יפה , כבת 70. כבר במפגש הראשון התגלה חוט שחיבר בעדינות בין כל המשתתפות שהגיעו לקורס הנוכחי. תמיד יש איזשהו חיבור נסתר מעין המחכה להתגלות. בקבוצה הזו נשזרה אנרגיה של פרידה. התבוננתי עליה, אפשר היה לראות כמה חיים עצורים בתוכה וכמה היא כרגע כבויה. היא דיברה וגלים של בכי שלא יוצא החוצה שוטפים אנרגטית את החדר. . כאשר נעמדנו והידיים שלה החלו לנוע ולצייר במרחב חשתי כיצד החיים לאט לאט החלו לנוע שוב בתוכה. במפגשים הראשונים עלו רגשות של כעס ומתחתיו עצב וכאב. בהמשך המפגשים החלו להגיע גם רגשות של התרוממות רוח ושמחה על החיים הממתינים לה להתגלות. שמחה של הילדה שבתוכה שנעה במלוא החיים במעגלים של שמחה והתרגשות. היופי שבתהליך הזה המשלב בין ציור ובין תהליכי ריפוי שמאני הוא שאין בו הרבה מילים. השיח הוא פנימי. ממפגש למפגש הצבעים מתבהרים על הקנבס ואירועים טובים מתחילים להגיע לה לחיים. האבדן אותו חוותה קיים, הגעגוע והכאב עדיין נוכחיים בחייה אבל היא מוצאת חיבור אל כוחות הנפש בתוכה, חיבור עם ההדרכה האישית שלה שהמתינה לה בסבלנות שתוכל לקבל ממנה את האהבה לה היא ראויה. אני מתבוננת בה ומרגישה כמה גם אני אוהבת אותה, את שמחת החיים במדבקת שהיא מביאה עמה. במפגש הראשון היא קיבלה את טוטם העטלף- זה היכול להעביר אותה אל לידה חדשה דרך שערי המוות. דרך ההסכמה לשחרר ולסמוך על הקשב הפנימי למצוא את הנתיב המדויק אל עבר השמחה. אותו עטלף ליווה אותה בכל אותן שנתיים מלמד אותה בכל פעם צעד נוסף בדרך.
