כל אחד מחומרי היצירה האלו מדבר בשפה שונה, כל אחד מהם מביא עמו שימוש שונה בגוף, בתנועות הידיים ומכאן שגם הלך הרוח משתנה בעקבותיו.
תהליכי יצירה בחומרי אומנות
הטושים מזמנים צורת עבודה קווית וברורה, צבעונית עם הרבה עוצמה, קשה מחוק את שנעשה עם הטוש, קשה לגוון בזמן השימוש – אך רוב האנשים ידווחו כי נהנים להשתמש בטושים היות והם קלים לשימוש וניתן לקבל תוצאות מרשימות צבעוניות ואסטטיות בלי להשקיע הרבה אנרגיה ומאמץ. בהיבט הרגשי הטוש מאפשר תחושת שליטה וריחוף תודעתי שיוצר שקט פנימי ללא התעמקות רגשית.
צבעי הפנדה אותם כולנו מכירים מהיום הראשון לכיתה א' מביאים איתם חוויה אחרת לחלוטין. אלו הם צבעים שמנוניים שמלכלכים לעיתים את הידיים, הם מזמנים אינטנסיביות בזמן השימוש בהם, מריחה, מחיקה, עבודה בשכבות ובכתמים. העבודה איתם מושפעת מהטמפרמנט שלנו וממצב הרוח העכשווי. העבודה עם צבעים אלו דורשת מאמץ פיסי המאפשר ביטוי של מנעד רגשי רחב: תסכולים, כעסים, רגשות עוצמתיים. צבעים אלו מזמינים את היוצר להיות מעורב רגשית בתהליך היצירה ביחד עם כלי שיכול להכיל את כל הרגשות האלו ומספק בטחון.
צבעי אקריליק , ממש כמו צבעי הגועש מעוררים בנו זיכרונות בגן הילדים. לצבעי האקריליק והגועש יש יכולת לעורר טווח גדול של תחושות. הם מזמנים עבודה על משטחים גדלים וקטנים כאחד.
ניתן לעבוד עימם גם ללא מיומנות, ניתן להרחיב את היכולת על ידי למידה של מגוון טכניקות. תוספת המים לעבודת היצירה מאפשר חוויה רגשית שונה שמביא עולמות של שחרור שליטה, של זרימה, תנועה וניקוי רגשי.
נזילות של צבע אקראי ולא מתוכנן על משטח הציור, השפרצות, טפטופים – החוויה היא שיש לנו שליטה על החומר אבל בצורה מוגבלת. חוויה של שחרור התלות בתוצאה הסופית על ידי היכולת הבלתי נגמרת לכסות שכבות , טעיות, ולחשוף שכבות קדומות. מנעד האפשרויות רחב מאוד. העבודה מצריכה תנועה פיסית גדולה יותר, החוויה היא חוויה המעוררת רגשות רבים ומגוונים של קושי,
תקיעות, עצב, פחדים אי נוחות אל מול עוצמה, סקרנות, שחרור, גילוי, שמחה ורעננות.
אני עינת כץ קפלן, ציירת ואמנית, מנחת קבוצות התפתחות אישית דרך ציור מהבטן.
אני מאמינה שציור הוא כלי מרפא ומשחרר שעוזר לנו לגדול אל מעבר למחשבות המגבילות שלנו כלי שמקרב את החלומות שלנו אלינו. אני מאמינה שבארגונים שבהם היו נותנים לעובדים במסגרת העבודה אפשרות לעבור תהליכים רגשיים בציור תפוקת העבודה ושביעות הרצון היו עולים בהתמדה. העובדים היו נפתחים לעולמות רגשים חדשים והופכים לעובדים יעילים יותר. מערכות היחסים התוך צוותי העבודה היו משתפרות מתוך האפשרות לקבל ערוץ בלתי מילולי לתקשורת, רגשות שליליים היו מקבלים מקום לאוורור.
היום יותר ויותר חברות היי טק מבינות שרווחתם הרגשית והתודעתית של העובדים חשובה ומהותית להתפתחות וצמיחת החברה ונפתחה דלת גדולה לתהליכי גוף נפש בתוך מסגרות העבודה האלו ואני מברכת על כך כל כך.
כשאנשים מגיעים אליי לסטודיו, מתאפשר להם זמן מקודש לעצמם, זמן שבו הם יכולים להתחבר פנימה לחלומות הכמוסים שלהם ולחוויית קבלה עצמית שמביאה לשמחה. זמן שבו הם מגלים שאפשר לעקוף את הקולות שמעכבים וחוסמים ולהביא לחייהם יותר יצירתיות, זמן שבו המינד יכול לנוע בגלים שקטים יותר ולאפשר לתהליכי תודעה אחרים להתרחש.
כאשר אני פוגשת בהם לראשונה לעיתים אפשר לחוש בשחיקה מהשגרה, בעומס מעודף כדורי הג'אגלינג שנמצאים באוויר בו זמנית. לעיתים בתקופות של תהיות וחיפוש דרך, לעיתים פוגשת בהם בתקופה בה מתעורר רצון לפרוץ ולנוע פנימה וקדימה. כאשר הם מסיימים את המפגשים – הם זקופים יותר, מחויכים יותר, התקשורת בינם לבין עצמם מקבלת בהירות גדולה יותר והלב רגוע יותר. תנועה חדשה מגיעה אל חייהם בזרימה מופלאה וקסומה.
היצירה קרובה אליכם יותר ממה שאתם חושבים. תנו לעצמכם את ההזדמנות להתמסר אל הלא נודע או תבקשו ממקום העבודה להעביר את עובדי הארגון תהליך באמנות – מבטיחה שיהיה בכל דרך שתבחרו חוויה מיוחדת ועוצמתית. פשוט בואו להתלכלך בצבע, לרקוד, לדמוע ולצחוק.
https://www.jajoya-art.com/aboutme
https://www.facebook.com/jajoya.art/
תהליכי יצירה בחומרים שונים פותחים חיבור שבאמצעותו מתאפשרת כניסה אל חוויות פנימיות ומתוך כך, מפגש בין היוצר לעצמו ולסביבתו ממקום רענן וחדש
מה היה קורה אם היינו מבקשים מהעובדים לכתוב או להשתמש יום שלם רק בטושים או בצבעי פנדה או בצבעי אקריליק
מה היה קורה להם רגשית, פיזית מנטלית? מה היה קורה ליחסים החברתיים, האם היה מתאפשר חיבור משמעותי יותר ? האם הדבר היה משפיע על התפוקה ובכלל על התחושה בעבודה
מה אתם אומרים