כשאבי היה מספר לי בקולו העמוק על ג'ים הוקינס הצעיר וג'ון סילבר, דמיוני היה מעיף אותי הרחק הרחק מעצי הזית והאלון אל האוקיינוסים הרחבים ואל איים ירוקים. וכשרעם קולו בשיר "חמישה עשר איש על ארון המת יו הו הו הו , ובקבוק מלא רום" הייתי אוחזת בידי את מפת האוצר של קפטן פלינט, נושמת עמוק, מביטה סביב, מתגברת על הפחד ומתחילה לספור את צעדי אל המקום בו עלי לחפור להגיע לאוצר.
כל כך אהבתי לשמוע את הסיפורים שסיפר לי,
סיפורי מפות ומסעות שהתערבבו בסיפורי מתולוגיה והיסטוריה. אי המטמון, מסעות גוליבר, רובינזון קרוזו, 20,000 מיל מתחת למים, תום סוייר, מסביב לעולם ב80 יום, משפחת רובינזון השווצרית, מכרות המלך שלמה, ההוביט, מסעות אודיסאוס, מלחמת טרויה,
סיפורים על הפרעונים, האצטקים, המאיה.
הייתי יכולה לשמוע את הסיפורים האלו עוד ועוד.. לעולם לא נמאסו עלי.. גם כשבגרתי. בצהריים כשהייתי חוזרת מבית הספר הייתי מקשיבה לתסכיתי הרדיו המשובחים "לבת ולבן" ו"חתול בשק" בוהה אל התקרה בחדרי ומדמיינת את כל ההרפתקאות הגדולות אליהן אצא בקרוב.. חוקרת את המפות באטלס, מתבוננת מקרוב על אלפי האיים הקטנטנים המנקדים את האוקינוסים. מתאהבת בשמות "סמואה", "ונואטו" "איי קוק" שבדמיוני היו מלאי מסתורין, קסם והבטחות לאוצרות גנוזים. כשגדלתי מעט התאהבתי בספריה של האנתרופולוגית מרגרט מיד
ודמיינתי איך אגיע וגלה תרבויות לא מוכרות.
הרבה לא השתנה מאז.. חחח. חוץ מכמובן google earth איתו אני משוטטת באיים רחוקים ויכולה לראות אותם לפרטי פרטים..העובדה שגיליתי שאני והפלגות זה לא ! ! (ואני ומטוסים זה גם לא משהו.) קיצצה לי לא מעט את הכנפיים אבל למרות המעצורים האלו יצאתי לכמה וכמה מסעות ארוכים בחיי.
למסע הפעם יצאתי לפני שנה ושלושה חודשים יחד עם בן זוגי צביקה ו2 ילדי מעין ליבי ואבישי. איי האוקיינוס השקט קראו אלי בלילה בחלומות. השמות מילדותי החלו לזהור וללחוש לי. ואני צעקתי אליהם חזרה : יקר אצלכם בטירוף ! מאיפה הכסף? ואיך אגיע אליכם ?
אין מצב שאני מפליגה ! ומה עם הלימודים...
אני כותבת את המילים האלו ומתבוננת סביבי. לא הגעתי עדיין לרוב המקומות שמאכלסים את הדמיון שלי, מרבית הזמן במסע הזה אנחנו זזים מעט, עוד לא גיליתי שבטים נדחים ועוד לא מצאתי את מטבעות הזהב והיהלומים של קפטן פלינט. אבל יאללה, הירוק ירוק המשגע הזה של הג'ונגל מקיף אותי כבר חודשים ארוכים. הים הכחול טורקיז מציץ אלי מכל עבר.
אני חיה על אי קטן בלב הים הגדול !
וזו החולמת בתוכי, הילדה מלאת הדמיון, העדינה והרפתקנית קוראת לי בקול - תודה !
הפירטים, ומגלי העולמות שבתוכי חוגגים וקוראים לי לשחרר את הנוחות ולקחת עוד צעד לתוך ההרפתקה !
לפני 4 ימים עברנו לבית חדש, למחרת בבוקר הקופים הגיעו לבקר אותנו ממש עד פתח הבית,
התרנגולות באות ללקט מזון סביב ונחש קוברה אחד ששני חברתי פגשה חוצה את השביל ליד ביתי
בא להזכיר לי שאני חיה לפחות קצת את ההרפתקה שחלמתי עליה מילדות.
קוברה ! ברררר…. אבל גם מרגש.