בואו נדבר רגע על כל הסיבות ללמה לא.
כי גם לי הן עוברות בראש ולא פעם מנהלות אותי.
לאחרונה גיליתי שמתקיים ריטריט של עבודה שמאנית שמתקיים בבנגקוק. הייתה לי התרגשות בלב ! אבל יחד עם ההתרגשות או אולי שבריר שנייה אחריה התחילו לרוץ בראשי מחשבות באוטוסטרדה.
עינת, קראתי לעצמי לסדר זה הרי קצת חוצפה לצאת לריטריט כשאני כבר שנה וחצי חיה ב "גן עדן" ..
וצביקה הרגע חזר מהארץ אחרי תקופה כל כך ארוכה ולא הספקנו עוד בכלל להיות ביחד.
והילדים עוד לא חזרו לאיזון מהחופש ומלהיות בלי אבא. ועכשיו שוב יהיו רק עם הורה אחד ?
ומה עם הכסף ???
צביקה נסע לעבוד כדי שנוכל להמשיך לטייל ואני מבזבזת את הכסף על עצמי ?
וואללה, זה ריטריט יקר !
וזה נופל בדיוק על ימי עבודה וטיפולים שקבעתי.
ובכלל הטימינג ממש לא טוב, הריטריט שאני מנחה הולך ומתקרב ויש לי המון דברים להכין !
וואללה, כל הסיבות אמיתיות.
אבל הסטתי את תשומת הלב שלי לדגדוג שהרגשתי בתוכי. ושאלתי את עצמי , למה כן ?
מה יש שם שקורא לי ?
הנשמה שלי. בעדינות קראה לי לתת לה לכמה ימים יותר מקום התרווח בלי אילוצים ומחויבויות. תשומת לב מלאה אליה, אלי.
החיים קורים עכשיו. שמעתי את קולה מתוכי עולה. בסופו של דבר הימים המשמעותיים הם אלו שעשינו בהם את כל הדברים המשוגעים. הכסף הרי יתבזבז בדרך זו או אחרת, אז עדיף על חוויה שמעשירה אותי ואת העולם שלי באמת.
התגייסתי לצידה מתחילה לחשב את דרכי אל עבר הלמה כן !
אחסוך בחודשים הקרובים על דברים אחרים..
זו הזדמנות טובה לילדים לקבל דוגמא אישית על להיות טוב עבור עצמך ולדעת לתת ולקבל.
וצביקה תכלס ירוויח גם עוד כמה ימים של שקט 😂 ואישה שמחה ומחוברת לעצמה.
תכלס, כשדלת מדויקת נפתחת מולך את נקראת להיכנס בה, לא תכנסי ??
אז נכנסתי.
נזכרתי בעליסה שרצה אחרי הארנב הממהר ואנרציית המהירות עזרה לה להכנס אל המחילה וליפול פנימה אל העולם שמעבר.
אחרי שבוע עליתי לטיסה.
