מסע של שלושה שבועות שנרקם לפני 6 חודשים בחלימה ערה
לסכם זה קצת לסגור את הגולל על תהליך ואני מרגישה שלגמרי נכון להניח פה פסיק ולא נקודה כי המסע ממשיך לעוד ועוד חוויות משמחות , מעצימות שמלמדות אותי על חלימה נוספת ,על אפשרויות שלא חשבתי עליהם לפני. אהוווי ! לטייל עם בן הזוג ,הילדים, אימא שלי , אחותי בעלה וילדיה הקטנים עלול היה להיות מתכון להתערערות כללית, לעליית מפלס המים ושינויי אקלים רציניים. הפעם בקשתי חוויה שתהיה מסונכרנת עם המקום שאני נמצאת בו היום בחיי הפנימיים. חוויה שבה אצליח להישאר זקופה על גלשן במים העמוקים גם כשהים שקט וגם כשהגלים עולים. לנתב ביציבות ובגמישות ולהישאר על מקומי בתחושה פנימית של שלום ומרחב לנשימה. במהלך החודשיים שלפני הטיול היו לא מעט רגעים שנבהלתי וחששתי שהטיול יהפוך מקירוב לבבות להפרדת כוחות. אבל לא נכנעתי להאמין לדפוסים הישנים שצפו ועלו ובחרתי להאמין לחזון הפנימי שלי שהרחיב לי את הלב בכל פעם שהצלחתי להתחבר אליו שוב. השתמשתי בהרבה כלים שאספתי בדרך, ציירתי ובמצבי התרחבות אנרגטית דמיינתי אותנו מסתובבים ברחובות בנגקוק ,צוחקים, שמחים מתפעלים, מריחים את האננס והפפאיה, מתערסלים בערסלים ומטיילים על קו החוף. כתבתי את החלום ברגעים של שמחה, וברגעים שבהם הרגשתי התערערות /דאגה/לחץ הרפיתי ועברתי לחשוב על דברים שוליים וכללים שעזרו לי להרגיש רגועה יותר. מרגש להיות בתוך מציאות שבראתי בחלום, לקלוט שהנה אותה תחושה תמונה, צליל שרקמתי בציור בחלימה, בכתיבה מתרחשים ממש עכשיו. זה קסם. וזה מה שקרה. ברובו המשמעותי של המסע הזה הייתי על מקומי, קרובה לעצמי. לא מצטדקת ולא מנסה להיות מובנת לאחר. הצלחתי לנשום בטיסות, בהפלגות, ברכבות (שזה הישג אדיר עבורי) הצלחתי לא להיכנס לוויכוחים ,שכנועים, ריבים ותחושות כעס פנימי . הצלחתי להרחיב את זמן השלום הפנימי ונהניתי כל כך לנשום ולהגדיל את הטווח אליה הנשימה שלי מגיעה. היה לי פשוט תענוג עם עצמי. הרגשתי בנועם פנימי -- שזו תחושה פשוט מופלאה, ממש פיסית. הכל היה נפלא, הנופים, האנשים, האוכל, המלונות, המעברים, החוויות, הטיולים הרגליים, הביחד הזוגי והמשפחתי. עם אימא שלי קרו ממש קסמים של התקרבות והנאה משותפת. היא פשוט עפה כמו נערה בת 20 ואי אפשר היה להאמין שהיא בת 74 כשהיא דלגה בשיא הקלילות מהטנדר ולחוף. הכי כייף היה שהצלחתי באופן יציב לראות את חצי הכוס המלאה בכל יום ובכל שעה. וגם כשצפו בתוכי קולות של ביקרות או עצבים הצלחתי בקלילות לתת להם לחלוף בלי שנאחזתי בהם , בלי שהגדלתי אותם ובלי שנבהלתי מהם. במהלך המסע חגגתי פעמיים יומולדת 45. הלועזי כשהירח היה בתחילתו והעברי כשהירח היה במלואו. וכל התאריכים והמספרים הסתנכרנו להם והתיישבו במקומם ללמד אותי עוד על הרזים והסודות שמהם נבנה המסע הזה. התקרבתי עוד לעצמי ולמה שבאתי לתת במסע חיים זה. המסע הזה נתן לי פיסות נוספות של חלומות חדשים שמתהווים ממש ברגע זה ומתחילים להתעופף להם למעלה ולהתרקם לתמונה.
אז כעת אני ממש מרשה לעצמי ברוחב לב לתת לעצמי את תעודת ההצטיינות מטעם הקוסמוס ביצירת קסמים וחיבוק ענקיסטי.