שאני מצליחה להתחבר לנביעה, לנהרה, לשפוע, כשאני מצליחה להיות ב-flow מספיק זמן, בלי שהמחשבות שלי יעצרו אותי, אני מתחילה לחוש בג'אג'ויה. (ויסלחו לי כל אלו שהמילה הזו לא יושבת להן מדויק).
יש כל כך הרבה מילים המתארות את הנוכחות הזו. לכל מילה קונוטציה טרמינולוגית, המחוברת למערכת אמונות מסוימת. אפשר לקרוא לה בכל כך הרבה שמות - הרוח הגדלה, השראה אלוהית, האני העליון, ההדרכה, אבל עבורי אלו רק מילים המנסות לתאר חוויה בלתי מילולית ואישית כל כך. ואני? אני מעדיפה את המילה החדשה הזו שלי, את ג'אג'ויה שהגיעה אלי לפני כמה שנים.
* * *
עיקר המסע האישי שלי בעשר השנים האחרונות היה להתחקות אחר דרכים להימצא ב-flow בשהות מספיק ארוכה בו, כך שאוכל לעבור בשער ולהיות מחוברת לג'אג'ויה. היום אני כבר יודעת להגיד, שהחיבור הזה לאותה חכמה אינסופית, מאפשר לי להגיע להבנות משמעותיות ובעיקר מאפשר לי לעבור תהליכי טרנספורמציה עמוקים. התהליכים וההבנות אינן עוברות בהכרח בשכל הקוגנטיבי והרבה פעמים הן מופיעות כידיעה או כתנועה טבעית במציאות חיי, כאימפולסים בלתי מוסברים לתנועה בכיוון מסוים, כידיעה אינטואיטיבית. יש לאותה חכמה דרכים רבות להתגלות ולהשפיע.
גיליתי במסע שלי שחיבור ל-flow מתרחש אצלי כשאני משרבטת, תוך כדי העסקת השכל בפעולה קלה ופשוטה תוך כדי השירבוט. לרוב האזנה לפודקאסט שמעלה את מצב הרוח שלי. כשאני מציירת מהבטן על משטחים גדולים ומאפשרת לכל הגוף שלי להשתתף בריקוד שכולו צבע צורות ותחושות. כשאני הולכת בטבע הליכה בקצב יחסית אטי ובנוכחות מלאה לעצם ההליכה. כשאני מתופפת בתוף בקצב 4 מספיק זמן. כשאני מניעה את הגוף שלי באופן רפיטטיבי ובעיניים עצומות. כשאני נושמת נשימות שבהן הנשיפה ארוכה יותר מהשאיפה. כשאני יושבת בטבע הלא ייאמן הזה בקופנגן ומודה על כל שנייה של התמלאות בירוק, טורקיז ואוויר נקי.
זוהי מהות התהליך שאני מנחה בריטריט שיתחיל במרץ בתאילנד. 10 ימים של נביעה, של flow אינסופי, של איפשור. 10 ימים של חיבור עם האנרגיה המופלאה הזו של ג'אג'ויה.
בואי לעוף אתי
